<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ג ח"ב</h1>
<h2>דף ה.</h2>
קובע זמן לחבירו בעדי' ובא לתובעו תוך זמנו ואמ' פרעתי תוך זמני אינו נאמ' ונשב' הסת שלא פרע ויטול כך כת' הרא"ש כיון שטוען לוה טענת בריא שפרעו ולא כן ביתומים כאשר אכתוב במקומו כי הם טוענים שמא פרעו. ויש מי שכתב ואם אין עדים כשקבע לו זמן נאמן מגו דיכול לומ' לא קבעתי ויש מי שכת' שאינו נאמן לומר פרעתי דמיגו במקום חזקה אין אדם פורע חובו תוך זמנו לא אמרינן וכתבו התו' וסתם הלואה אף על פי שהיא ל' יום ואמר פרעתי תוך ל' יום נאמן וכן כתב גאון ואם תבעו אחר זמן שקבע לו ואומר פרעתי תוך זמני נאמן ונשבע היסת כי כל אלו הבעיות עלו בתיקו ומספק לא מפקינן ממונא בתרא. ואם אמר פרעתי ביום משלם זמני נאמן דעביד איניש דפרע ביום משלם זמנו כך פשוט וכל האמור בזה הדין אפילו במלוה על פה.
<h2>דף לג:</h2>
כל מקום שיש עד אחד ואינו יכול לישבע שאינו מכחיש העד משלם כגון נסכא דרבי אבא פי' כגון שגזלו ועד א' מעיד והוא אומר גזלתי ודידי גזלתי מאחר שאינו מכחיש העד שכנגדו נוטל בלא שבועה וכתב הרמ"ה כי זה מיירי שעמד העד עמו משעת גזילה עד עתה או שתופס אותה בידו והגזלן בפנינו עתה דאל"כ נאמן לומר דידי גזלתי מגו דיכול לומר החזרתיו דהגוזל בעדים אי' צריך להחזיר בעדים כמו שכתבתי בגזילה וכן כתב הרמב"ן והרשב"א ולפי זה כפרן בעד א' כלומר שאומר לא לויתי ובא עליו עד א' שלוה נאמן לומר לויתי ופרעתי זולתי אם העידו עליו ב' עדים שלוה. ויש מחלקת אם בטענת שמא ישלם ושכנגדו נוטל בלא שבועה בתרא שבועות. ויש מי שפסק כפרן בעד א' דה"ל חייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם וזה מה שכתב הרמב"ם ז"ל כי אם הוציא עליו שטר בעד אחד ואמר פרעתי דה"ל שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם וישבע הסת שלא פרעו.
<h2>דף מ.</h2>
הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו ולאימלוכי ביה אם יכתבו אפילו אמר כתובו שמא אינו רוצה שיכתבו שיחזור כמו מלוה בשטר. וכתב הראב"ד שאם הודה בפני עד אחד אינה הודאה כלל ויכול לומר משטה אני בך ואם הכחיש העד לא מישתבע אם מחייבו שבועה דאוריתא מחייבו בתרא. והרמב"ם כתב כי יועיל כמו עד אחד דעלמא והביא ראיה מירושלמי דסנהדרין וכן כתב הרא"ש דכיון שאמר לו אתה עד והלה שותק נתכוונו שניהם שיהיה עד. מנה יש לך בידי והלה אומר ודאי אינך חייב לי כלום אף על פי שלא מחל לו פטור הלוה אף על פי שיודע בודאי שהוא חייב לו ולא הוי מחילה בטעות דכיון שאמר לו אני חייב לך היה לו לשים אל לבו ולדקדק ולא עשה כן אלא בודאי אינך חייב (לו) [לי] מחל לו בלב שלם בתרא.
<h2>דף קסה.</h2>
שטר שחתום בו עד א' אותו העד מחייבו שבועה דאוריתא וכן כתבו התו' וכת' בעל העיטו' שטר שנמצא א' מהעדים קרוב או פסול העד השני מחייבו שבועה דאוריתא דאמרינן רווחא שביק למאן דקשיש מיניה וחתם זה הפסול או הקרוב שם מ"מ אין מוציאין ממון על פיו. וכתב רב אח' דאי תפס מפקינן מיניה וכתב רב אלפס בתשובה דמה שאמרנו שהשני מחייבו שבועת התורה דוקא שאין רגיל בעד האחד ולא ידע בפסולו ונאמן לומר לא ידעתי אפילו ששניהם באו להעיד כמו שנאמן לומר למיחזי אתינא ודוקא שיזכור מהעדות ע"כ וכן שטר שחתום בו עד בתרא.
